בתערוכה מוצגים דיוקנאות של נשים ממרחבים תרבותיים שונים, החל מהולנד של המאה ה-17 ועד ימינו - דיוקנאות בסגנון קלאסי שנוצרו בהשראת המסורת של תולדות האמנות לצד דיוקנאות 'אתניים' המבוססים על דמויות של נשים מכורדיסטאן, עיראק, אפגניסטאן, הודו ומקסיקו. פרטי הלבוש וכיסוי הראש של הדמויות, המרמזים על זהותן והשתייכותן החברתית-מעמדית, מהווים סממן חיצוני מבדל ובד בבד, סממן משותף לנשים ממרחבים תרבותיים שונים, הכבולות תחת מוסכמות חברתיות דומות. נשים צויירו, על פי רוב, במרחב הביתי ובסביבתו בהתאם לייצוג נשי סטריאוטיפי ולמבט הגברי המחפיץ, שמפנה את מקומו ליצירה נשית מתוך מבט נשי. המעבר מרכות ומהכלה אימהית לעבר עוצמה נשית הוא המסר המועבר דרך הדיוקנאות דמוצגים בתערוכה - מסר שמתכתב עם תנועת "Me Too" ששמה לה מטרה להדגיש את הנראות של הקול הנשי במרחב הגברי ולקדם שוויון מגדרי.